סלסלה

פרשת מקץ

"וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (בראשית מב, לז-לח), ופירש רש"י: 'לא קיבל דבריו של ראובן; אמר בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו וכי בניו הם ולא בני?',

ולהלן יהודה אומר לאביו "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (בראשית מג, ט), יעקב אבינו מתרצה לדברים ובנימין יורד למצרים.

ויש לבאר בזה, מהות הסיבה שבגינה התרצה יעקב לדברי יהודה, אינה טמונה בעצם דבריו "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" – שאין בזה תועלת ליעקב, והרי דברים אלו דומים לדברי ראובן "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית" [וכמשמעות דברי הרמב"ן מב, לז],

ההבדל היה בתזמון הדברים; ראובן שטח את דבריו בפני אביו כשחזרו מקניית האוכל במצרים, בזו העת לא הייתה טענה בדבריו שיעקב יתרצה לו. מאידך יהודה דיבר עם אביו אחר שכלה האוכל; "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ" (בראשית מג, ח) – 'ולא נמות ברעב, בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כולנו מתים ברעב אם לא נלך, מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי' (רש"י). יהודה טען טענה בפני אביו ורק אחר כך אמר "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" להוכיח את רצינותו, ומשום כך התקבלו דבריו.

פרשת וישב

מצינו דקדוק בלשון הפסוקים, יוסף משתף את אחיו בחלומותיו: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז), ואחר כך ממשיכה התורה: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז, ט).

התורה מתארת את החלום הנוסף בשם 'אחר' – "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר", חלום השונה מן הראשון, ואילו יוסף בדבריו עם אחיו אמר "הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד" – הלשון 'עוד' משייכת את החלום השני לראשון, שהוא חלום נוסף עליו.

שני ההיבטים הללו מדוקדקים בהתגשמות החלום. אף שהחלומות עסקו בעניין אחד – ההִשְׁתַּחְווּת ליוסף, ישנו שוני בין החלומות – החלום השני הינו נוסף על החלום הראשון אך יש בו מימד שונה; בתחילה האחים יורדים למצרים לשבור בר, בעת הגעתם הם משתחווים לשליט הארץ, האחים יודעים שהוא השליט אך אינם מכירים את זהותו; "וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (בראשית מב, ו), בזה נתגשם החלום הראשון "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי".

בעת התגשמות החלום השני האחים יודעים שהוא יוסף, ויעקב אביו משתחוה לו – לזהותו האמיתית; "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית מז, לא), וכן האחים השתחוו ליוסף לאחר מות יעקב אביהם "וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (בראשית נ, טז), זוהי התגשמות החלום השני – החלום האחר – "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי", מתוך ידיעת זהותי האמיתית.

פרשת וישלח

"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (בראשית לג, ד) ונחלקו רבותינו בהסבר התנהגותו של עשו, האם הייתה נשיקתו שלימה או שמא לא נשק בלב שלם, וכפי שמביא רש"י: "וַיִּשָּׁקֵהוּ – נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה: בברייתא דספרי (במדבר ט, כד) יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". ויש להבין מהו שורש מחלוקת חכמינו ז"ל?

ונראה לבאר: כאשר ישנן נקודות על אחת מאותיות התורה הרי זה בא להורות שישנה משמעות אחרת בדברי הכתוב, שאין הכתוב כפשוטו – זהו הספרי שמביא רש"י בדבריו, הספרי עוסק בעניין טמא מת בקרבן פסח (שם): "אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה" (במדבר ט, י) נקוד על הה"א, אפילו בדרך קרובה והוא טמא, לא היה עושה עמהם את הפסח. הניקוד שנוסף על הכתב בא להשמיענו שהכתוב "אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה" איננו כמשמעותו הפשוטה; אף טמא מת בדרך קרובה אינו עושה את הפסח.

ועתה יש לבאר בענייננו, הניקוד על מילת "וַיִּשָּׁקֵהוּ" בא להשמיע שאין הכתוב כפשוטו – נשיקה זו הייתה שונה מיתר הנשיקות, ונחלקו חכמינו בשורש השׁוֹנִי; 'יש אומרים שלא נשקו בכל ליבו' – התורה מתארת שעשו נשק ליעקב, ובפשטות הייתה זו נשיקה כדרך האנשים, בלב שלם. כאשר נוסף הניקוד מעל תיבת "וַיִּשָּׁקֵהוּ" אין זה אלא להורות שהייתה נשיקתו שונה, נשיקה שלא כפשוטו של מקרא – שלא נשקו בכל ליבו. מאידך, דעת רשב"י 'בידוע שעשו שונא ליעקב' ופשוטו של מקרא בכתוב "וַיִּשָּׁקֵהוּ" היינו שלא נשקו בלב שלם, מחמת השנאה שיש ביניהם, וכאשר נוסף הניקוד מעל תיבת "וַיִּשָּׁקֵהוּ" אין זה אלא להורות שהייתה נשיקתו שונה – נשיקה בכל ליבו, לפי שנכמרו רחמיו באותה שעה.