סלסלה

פרשת שמות

"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו). הגמ' בברכות (ז, א) דורשת את הפסוק "וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שמות לג, כ), אמר לו הקב"ה למשה: כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ופירש רש"י: 'כשרציתי' בסנה, 'לא רצית' שנאמר "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו".

ותמוה, שהרי הכתוב מציין "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים", לא היה זה חוסר רצון כי אם יראה – והאיך דרשו חכמינו 'כשרציתי – לא רצית'?

ונראה לבאר בעומק הדברים: בלשון הפסוקים מצינו שבתחילה נראה למשה מלאך ה' – "וַיֵּרָא מַלְאַך ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג, ב), אחר כך הקב"ה עצמו – "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת" (שמות ג, ד), וישנה הדגשה נוספת: "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שם) – מידת הדין, הקב"ה מפרט למשה "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (שמות ג, ו) – ההנהגות שהיו עם האבות הקדושים במידת הדין,

וכתוצאה מכך ממשיך הכתוב: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" (שם) – משה ראה את עומק מידת הדין, כפי שהתגלתה אצל האבות, ולכן אמר הכתוב "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים" בה"א הידיעה, עומק מידת הדין הנודעת מהאבות. "מֵהַבִּיט" לשון נביטה, צמיחה, משה ראה את מה שיצמח ויצא ממידת הדין, וחשש מכך. זוהי משמעות נוספת בתיבת "מֵהַבִּיט" – הבטה והסתכלות, נביטה וצמיחה.

ולפיכך דרשו חז"ל 'כשרציתי – לא רצית', הנהגת ה' בעולם כוללת את מידת הרחמים ומידת הדין, אם משה הסתיר פניו ונמנע מלהביט בהשלכותיה של מידת הדין הרי זה בבחינת 'לא רצית' לפי מדרגתו.

פרשת ויחי

"וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח, יט). וביאר רש"י: יעקב מיאן לבקשת יוסף, אמנם גדעון יהיה מצאצאי מנשה 'שהקב"ה עושה נס על ידו' במלחמת ישראל במדין (שופטים ז) – אך אפרים "יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" שעתיד יהושע לצאת ממנו, ומעלתו גדולה יותר; יהושע ינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל ושמו יתפרסם בעולם כשיעמיד שמש בגבעון וירח בעמק איילון.

ויש להבין: כאשר אנו אומרים שהאחד 'גדול' מרעהו הרי זה במָדַד אחיד; איך שייך לפרש "יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" בגין לימוד התורה של יהושע, הלוא זו מעלה אחרת – יהושע הנחיל את הארץ ולימד תורה לישראל וגדעון ניצח במלחמת מדין, ומהו "יִגְדַּל מִמֶּנּוּ"?

ויש לבאר: יהושע עסק בתורה לאורך כל מלחמותיו, כאמור "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד" (יהושע א, ז) – בתורה (רש"י). וכן מובא במגילה (ג, א) "וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק" (יהושע ח, ט יג) אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה.

יהושע ניצח את מלכי כנען ואמורי מתוך לימוד תורה, וזה השׁוֹנִי בין מלחמת יהושע לגדעון; מלחמה מתוך לימוד תורה. עתה מבואר פירוש "יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" – לימוד התורה של יהושע אינו מעלה נוספת אלא בעצם המלחמה; נס המלחמה של יהושע גדול משל גדעון, שנלחם מתוך עמל התורה.

ולכן ברכם יעקב ואמר "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ) – הבא לברך את בניו יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו 'ישימך אלהים כאפרים וכמנשה' (רש"י). ברכה ייחודית זו להורות על מעלת לימוד התורה; האב חפץ שבנו ידבק בתורה בכל עת – כיהושע בעת המלחמה, וזוהי ההדגשה "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה", בשל מעלת לימוד התורה של יהושע העתיד לצאת ממנו.

פרשת ויגש

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (בראשית מו, ל), ויש להבין: מדוע אמר יעקב "אָמוּתָה הַפָּעַם", הלוא לזמן זה ייחל תקופה ארוכה? ולכך פירש רש"י: 'אמותה הפעם – פשוטו כתרגומו' – אילו אמות עכשיו אני מנוחם אחר ראותי פניך, 'ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה"ז ולעוה"ב – שנסתלקה ממני שכינה והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת.

ונראה לבאר בזה, הנה מצינו פעמיים את הביטוי "הפעם" בספר בראשית. אצל אדם הראשון שאמר "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג), וכפי שמובא ברש"י 'זאת הפעם – מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה', וכן אצל לאה שאמרה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית כט, לה), וכפי שמסביר המדרש (תנחומא ויצא ט): וכך אמרה לאה, שנים עשר שבטים עתידין לעמוד מיעקב, והרי אנו ארבע נשים – אנו ראויות לילד שלש לכל אחת ואחת, שלש שילדתי כבר חלקי הן, עכשיו כשהוסיף לי בן רביעי על חלקי בודאי הפעם אודה את ה'. הביטוי 'הפעם' מורה על חידוש מהמצב הקודם – עכשיו המצב שונה.

וזהו החילוק בין שני ההסברים ברש"י (פשט ודרש); לפשוטו של מקרא 'הפעם' היינו עכשיו במובן הפשוט של הדברים; אם אמות עכשיו אני מנוחם אחר שראיתיך. לפי הדרש הביטוי 'הפעם' הינו בעל משמעות רחבה יותר, עם הצצה למה שהיה לפני כן; שאמר יעקב 'סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה"ז ולעוה"ב כו' עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת' – מה שהיה קודם ומה שעכשיו.