פרשת פנחס
״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר, יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה׳ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה, וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״ (במדבר כז, טו – יח), ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה״ (במדבר כז, כג). יהושע, איש אשר רוח בו, נבחר למלא את מקומו של משה.
הליך חניכת יהושע להנהגת העם כלל ׳סמיכה׳ – ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״ ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״. סמיכה זו נועדה לחנוך את תפקידו של יהושע, להאציל עליו מעמד וסמכות.
והנה, בשעה שאמר משה ״לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי״ (במדבר יא, יד), אמר לו הקב״ה ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם״ (במדבר יא, טז – יז). הזקנים נעשו נביאים מרוח נבואתו של משה רבינו, שאמר הקב״ה למשה ״וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם״, ׳כי אני לא אבחרם ולא אתן מרוחי עליהם, כי אני אמרתי כי אתה לבדך תשא אותם ואתה אמרת לא אוכל לשאת משא כל העם הזה, בחר לך מי שישא עמך ותתן מרוחך עליהם׳ (בעל הטורים).
מינוי הזקנים דומה למינוי יהושע, מינויים אלו באים מכוחו של משה; מנהיגותו של יהושע התקיימה מכוחו של משה, כמאמר חז״ל ׳פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה׳ (בבא בתרא עה, א). אור הלבנה מושפע מאור החמה – שאין ללבנה אור עצמי, כך במשה ויהושע, שזכה לרוחו מכוח משה.
משה סמך את ידיו בעת מינוי יהושע – מה שלא נזכר בשבעים הזקנים, מדוע?
מצינו סמיכה בהקרבת קרבן, ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו״ (ויקרא א, ד). כל פעולות ההקרבה ושפיכת הדמים בקרבן נועדו להשפיע על מחשבת האדם, כפי שמפרש הרמב״ן: ׳וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש׳ (ויקרא א, ט). האדם צריך לחשוב שהוא היה אמור לעלות על גבי המזבח, בעבור חטאו, והקרבן בא במקומו, ׳נפש תחת נפש׳. וזהו עניין הסמיכה: הסמיכה נועדה לסמל את מקום הקרבן והמקריב, שהקרבן בא במקום המקריב.
מעתה יבואר, הן הזקנים והן יהושע קיבלו את כוחם ממשה, ברם, האצלת הרוח על הזקנים נועדה לסייע למשה, להקל מנטל הנהגת העם, ואילו יהושע קיבל כוח ממשה להיות במקומו, להחליף את משה בהנהגת העם. ולכן משה סמך את ידיו רק על יהושע, שהסמיכה קושרת בין הסומך לנסמך – להעמיד את הנסמך במקום הסומך, מה שלא היה בהאצלת הרוח על הזקנים; שלא נועדו לעמוד במקום משה אלא לצידו, לסייע בענייני העם, ולא שייכת בהם סמיכה.
סלסלה 