פרשת וישלח
יעקב מציע את מנחתו בפני עשו, ״וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי, כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח״ (בראשית לג, ט – יא).
אם נתבונן, יעקב מבקש מעשו ״אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי״, ומוסיף ״קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ״ – מדוע יעקב מפציר בעשו לקבל את המנחה, ומה פשר כפל הדברים?
הרש״ר הירש מפרש את המפגש בין יעקב לעשו, את צורת העמידה ותוכן דבריו של יעקב: ׳כמה שונה עמידת יעקב כלפי לבן מעמידתו כלפי עשו. אנו יודעים מה רב כחו של הבטוח בישרותו, וכמה מעיקה היא תחושת האשמה, אף אם מדומה היא. נקל יותר לסבול עוול ואי צדק במשך עשרים שנה, מאשר לעמוד דקה אחת פנים אל פנים מול אדם שיודעים אנו שנעלב על ידינו, ושאינו יכול להבין את הטעמים למעשינו, שאמנם אינם מצדיקים אותם אך לפחות מלמדים עליהם זכות׳ (בראשית לב, ח). יעקב הפציר בעשו לקבל את המנחה, שכן יעקב חש שלא בנוח על צורת קבלת הברכות – ׳כמה מעיקה היא תחושת האשמה, אף אם מדומה היא׳.
עשו סירב לקבל את מנחת עשו מחמת שתי סיבות, א. ״וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב״ – איני צריך את מנחתך, יֶשׁ לִי רָב, ב. ״אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ״ – איני רוצה ליטול ממך, שלא לחסר את ממונך.
יעקב השיב לעשו על שני העניינים הללו. ״אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי״, יעקב מתייחס לדברי עשו ״יֶשׁ לִי רָב״ – מנחה זאת איננה בשביל למלא את חסרונך, ״כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי״, מנחה זו נתונה בדרך כבוד, ׳אמר לו תקח מנחתי מידי בעבור שראיתי פניך שהם לי כראות פני אלהים, ותרצני בקבלת המנחה כאשר האלהים רוצה את יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם׳ (לשון הרמב״ן).
ומוסיף יעקב ״קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ״, כנגד דברי עשו ״אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ״, להשמיע לעשו: מנחה זו אינה מחסרת את ממוני, שכן ״חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״, יש לי כל סיפוקי, ויכול אתה לקחת את המנחה בלב שקט.
סלסלה 